תקשורת בלתי מילולית

שפת-הגוף הינו מדע חדש המתבסס על מחקרים בפסיכולוגיה, סוציולוגיה, מדעי הרוח והחברה. התחום ההולך ומתפתח נקרא "קינסיקה" והוא בא לבחון את כוחה והשפעתה של התקשורת הבלתי מילולית, המועברת באמצעות שפת הגוף.

לתקשורת בין-אישית ישנה חשיבות רבה בחיי היום-יום שלנו. המסרים שאנו מעבירים לאנשים בסביבתנו אינם כוללים רק את התקשורת המילולית שלנו,  אלא גם ובעיקר את המסרים הלא-מילוליים שאנו מעבירים, כמו שפת הגוף שלנו. מקבל המסר קולט בו זמנית שני מרכיבים מהתקשורת הבין-אישית: מידע מילולי ומסרים דרך שפת הגוף.

המחקרים שנערכו בתחום התקשורת הבלתי מילולית מראים כי לשפת הגוף יש תפקיד מרכזי ודומיננטי ונמצא שהיחס בקליטת המסרים בין התקשורת המילולית לבלתי מילולית הוא 65% לטובת שפת הגוף מול  35% לתקשורת המילולית.

לאור ממצאים אלו יש לתת חשיבות רבה לתקשורת הבלתי מילולית, להשפעתה הגדולה ולפעמים המכרעת , בהתנהלות יחסים בין אדם לחברו בתוך מעגלי החיים אשר האדם מתפקד בהם.

במהלך יום ממוצע בחיינו, אנו מעבירים מאות ואלפי מסרים, בכל תחום מתחומי העיסוק שלנו: משפחה, עבודה,ומערכות יחסים שונות. האדם,יכול לשלוט כמעט באופן מלא על שפתו המילולית אך הרבה פחות על השפה הבלתי מילולית המשודרת בכל רגע ורגע מגופו. היכרות עם תחום התקשורת הבין-אישית, למידת הנושא והפנמתו, יוכלו לסייע לנו בחיי היום-יום.

האם יכולת תקשורתית טובה הינה מולדת או ניתנת לרכישה?

מחקרים בנושא מלמדים כי יכולת תקשורתית טובה, מושפעת מגנטיקה אך ברובה הינה מיומנות נרכשת הניתנת ללמידה .שפת גוף משופרת המשולבת עם תקשורת  מילולית  טובה, תביא לשיפור תדמיתנו, לחיזוק הביטחון העצמי בהצגת ה"אני", לשיפור המעמד החברתי ותמנע מצבים שונים של חיכוך ו"קצרים" עקב העברת מסרים ,או פרוש מסרים בצורה לקויה.

שפת גוף נכונה הינה בסיס תקשורתי מסייע לבניית אמון במערכת יחסים הדדית.

שפת הגוף- כיצד היא עובדת? 

שפת הגוף מועברת באמצעות תנועות הגוף והבעות פנים. שפת הגוף מושפעת מתרבות ,חברה, גנטיקה, אישיות ודימוי עצמי. 

שפת הגוף הינה למעשה שפה של סמלים המועברת בתנועות ויש צורך להבין את משמעותם המדויקת של התנועות, כפי שיש עניין להבין אוצר מילים בשפה מדוברת. לכל חברה ותרבות יש את הקודים החברתיים לשפת הגוף . הבעת פנים או תנועת גוף בחברה אחת, אינה בהכרח בעלת אותה משמעות ופרוש בחברה אחרת. יכולת פענוח נכונה של כוונותיו ומסריו של צד שני באינטראקציה שלנו, יכולה להביא להישגים וליתרון משמעותי בחיי היום-יום שלנו, ומצד שני פרוש לא נכון של תנועה יכול להכשיל תקשורת.

ניתן להבחין בכמה סוגים של תנועות:

1) תנועות גוף יזומות מתוך מודעות. אנו יוזמים ושולטים בהן. בדרך כלל אלו תנועות ברורות וחדות,שהפרוש שלהן אף ידוע ומוסכם. כמו: נפנוף לשלום.

2) תנועות בלתי יזומות-בדרך כלל מעבירים אותן שלא במודע. אלו תנועות גוף או הבעות פנים, שהשליטה שלנו בהן קטנה יחסית. הן יכולות ללמד על מצב נפשי מסוים כמו: מבוכה, עצבנות ועוד. לדוגמא: נדנוד רגל מתחת לשולחן ישיבות, יכולה להעיד על אי שקט פנימי.

3)תנועות בלתי מודעות- תנועות אלו כלל אינן נשלטות. הן קשורות למערכת

העצבים ופועלות באופן רפלקטיבי, או כתגובתה אוטומטית של הגוף לסיטואציה מסוימת. לדוגמא: מצמוץ עיניים, הרחבת אישונים, קפיצת בהלה בהישמע קול נפץ. רמה זו של שפת הגוף יכולה להסגיר מצבים רגשיים ולחשוף תחושות אמיתיות שקשה להעלימן. לדוגמא: הסמקה בפנים, הזעה.

באופן כללי ניתן לתאר שישנו מצב גוף המקרין פתיחות ,קרבה, נכונות לשיח פתוח ומשדר תחושה של אמינות ובטחון. מנגד ניתן לאבחן מצב גוף המשדר סגירות, חוסר רצון לשיתוף וחוסר אמון.

שני המצבים המתוארים נבנים מסדרת המרכיבים של שפת הגוף: מצורת העמידה או הישיבה, מתנועות הידיים ומתנועות הרגלים, מאופן החזקת הראש, מהבעות הפנים, ממבט העיניים ומשך המבט. לדוגמא: הישרת מבט ומיקוד ראיה נותנים תחושה של קרבה ,פתיחות ואמון. (בספרות המקצועית ניתן משקל רב לאברי הפנים כמשפיעים על הקשר). בנוסף, מתלווים לרשימה זו מרכיבים נוספים כמו: טון דיבור,סגנון השפה, אופי הלבוש ונתונים סביבתיים בהם מתרחשת הסיטואציה התקשורתית.

חשוב להגביר את המודעות לדברים,לרכוש ולשפר את המיומנות כדי לחזק את היכולת התקשורתית ככלי משדר ובונה אמון.

שפת-הגוף במערכת החינוך

במערכת כיתתית מתרחשות סיטואציות תקשורתיות בכל רגע ורגע. קיימת תקשורת מילולית ובלתי מילולית בין המלמד לתלמידים ובין התלמידים לבין עצמם.

אחת ממטרות העל היא ליצור אווירה תומכת שתאפשר אקלים כתתי נעים ללמידה וקידום אישי רגשי לכל תלמיד. למלמד האחריות והסמכות לכך ובמידה מסוימת הכיתה היא ככלי בידו. שימוש נכון בשפת הגוף ושאר מרכיבי התקשורת הסביבתיים, יכולים לתרום להצלחת תפקודו של המורה בכתתו. "רושם ראשוני" הינו פרמטר חשוב ביותר בהצגת ה"אני",של המורה בפני תלמידיו, והוא הבסיס למתן אמון הדדי ובנית הקשר.

"רושם ראשוני" נוצר מכלל מרכיבי שפת הגוף שהוזכרו בתחילת המאמר והוא ישפיע על התלמידים לטווח ארוך. חשוב לציין ש"רושם ראשוני" נוצר תוך דקות, ולעיתים קשה לשנותו. "רושם ראשוני" נבנה מכלל מרכיבי שפת-הגוף שהוזכרו בראשית המאמר.

תדמית חיובית ודימוי עצמי גבוה של המלמד בפני עצמו יחד עם ההכרה ביכולתו המקצועית, החינוכית והסמכותית, הם בסיס להעברת מסרים בצורה טובה. המלמד צריך לשאול את עצמו האם קימת התאמה בין המסרים אותם הוא מעביר בשפת הגוף לבין המסרים המילוליים אותם הוא מעביר. כאשר יש אי התאמה בין המסר המילולי והמסר בשפת הגוף, התלמידים יתפשו זאת כחולשה, חוסר יציבות או חוסר אמינות. כמו כן המלמד צריך להיות מודע ומיומן בקריאת המסרים שמעבר למילים המועברים אליו מהתלמידים,לפרש אותם נכון ולהגיב בהתאם. לדוגמא: מצב בו המלמד מצהיר כי הוא מאוד אוהב ללמד ויש בו אנרגיות להתחדשות אבל, שפת גופו מורה על עייפות, חוסר עניין, דיבור בטון עייף וחסר אנרגיה, ישיבה ממושכת בכסא. במצב זה למרות הצהרות המורה המסר היותר חזק שייקלט אצל התלמידים הוא חולשה וחוסר אמינות לדבריו.

רכישת מיומנויות תקשורתיות ושפת גוף נכונה יתרמו רבות להצלחת תפקודו של המלמד בכיתה.

שפת הגוף בחינוך המיוחד

בחינוך המיוחד, לעיתים קרובות שפת הגוף היא הדומיננטית ובילדים מסוימים אף היחידה. קריאה לא נכונה של השפה עלולה לפגוע בעבודה רבה ומאומצת שנעשתה לא מכבר. להבדיל משפת הגוף הכללית שיש בה סימנים ונורמות מוסכמות, בחינוך המיוחד שפת הגוף היא אינדיוידואלית לילד. המורה נדרש ללמוד את השפה הייחודית של כל ילד בכיתתו ולזכור שהתנועות הן המילים ושפת הגוף היא למעשה הפה. כמו כן, על המורה להעביר לתלמיד בתנועות ברורות, חדות ומתאימות לשפת הילד את המסר אותו הוא מבקש להעביר. בתקשורת זו התנועות חיבות להיות גדולות וברורות ואולי אף מוגזמות ביחס

לתקשורת הרגילה. במידה ומשתמשים במלל, יש לשים לב לטון דיבור מתאים. בנוסף ניתן להלביש על שפת הגוף הבסיסית של הילד את "שפת הסימנים" שאף היא מושתתת על אברי הפנים ושאר אברי הגוף.

יכולת קריאה, הבנה ופרוש נכון של שפת הגוף נותנת לילד בטחון ומאפשרת לו רוגע ויציבות נפשית, ובכך מקדמת את יכולתו התפקודית בסביבה בה הוא מתפקד.

בתקשורת עם הילדים המיוחדים חשוב להיעזר גם במרכיבי תקשורת סביבתיים מותאמים כמו: תכנון הכיתה, סביבת המשחקים, אביזרים מיוחדים המתאימים לנושא ולתכנים, שימוש בצבעים ובחומרים  מתאימים. ולשלב גם את מכלול השיטות והאביזרים המיוחדים לתקשורת חילופית תומכת.

ספרות  תומכת למאמר:

• "לשון הגוף" מאת יוליוס פאסט
• "ענין של תדמית" נעמי בנצור