האגודה אמריקאית לפסיכיאטריה מגדירה פיגור שכלי ( לפי DSM IV ), כמצב של תפקוד אינטלקטואלי ירוד מלווה בהגבלה ניכרת במיומנויות יומיומיות הנדרשות להסתגלות בלפחות שניים מהתחומים הבאים - תקשורת אישית וחברתית, עצמאות, התמצאות, הישגים אקדמאים, תעסוקה , בריאות ובטיחות. תנאי נוסף להגדרה הוא שמצב זה החל לפני גיל 18 שנה.

עפ"י ארגון הבריאות העולמי (10 ICD) פיגור שכלי הינו מצב של תת-התפתחות מוחית המתבטא בהגבלה ביכולות קוגניטיביות, שפתיות, מוטוריות וחברתיות. עפ"י חוק הסעד (לטיפול במפגרים) "מפגר" הינו אדם שמחמת חוסר התפתחות או התפתחות לקויה של כושרו השכלי, מוגבלת יכולתו להתנהגות מסתגלת והוא נזקק לטיפול.

פיגור שכלי נמצא בכ - 1% מהאוכלוסייה הכללית, פי 1.5 בבנים. בשל התחלואה הנלווית כמו למשל  בעיות קרדיו-ווסקולריות, השמנה , אפילפסיה וסרטן, שיעור התמותה בלוקים בפיגור שכלי חמור, גבוה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית.

גורמי סיכון וסיבות לפיגור שכלי הם אורגניות, סביבתיות והתנהגותיות. ככל שהפיגור השכלי חמור יותר, גובר הסיכוי שהסיבה לקיומו ידועה. תפקוד אינטלקטואלי ירוד מתייחס ל - IQ מתחת ל - 70 (2 סטיות תקן מתחת לממוצע). התפקוד האינטלקטואלי נקבע על פי מבחנים פסיכולוגים (R-WISC, קאופמן,סטנפורד-בינט) עם התייחסות  לגיל הנבדק, שפת האם שלו, הרקע התרבותי שלו וקשיים מוטורים וסנסורים באם קיימים.

ישנן 4 דרגות של פיגור שכלי: פיגור שכלי קל (IQ 50-70), תפקוד מנטלי המתאים לגיל 9-12 שנה, לעיתים מתבטא לראשונה בקשיי למידה בביה"ס, יכולת הסתגלות טובה בתעסוקה, וכישורים חברתיים. פיגור שכלי בינוני (IQ 35-50), תפקוד מנטלי המתאים לגיל 6-9 שנים, מתבטא לעיתים באיחור התפתחותי בגיל הרך, לרוב מתקדמים להישגים אקדמאים ותקשורתיים בסיסיים, מסתגלים לעצמאות ותעסוקה תחת רמות שונות של השגחה. פיגור שכלי קשה (IQ 20-35), תפקוד מנטלי המתאים לגיל 3-6 שנים,  כושר תפקודי מינימלי, זקוקים להשגחה צמודה. פיגור שכלי עמוק (IQ מתחת ל - 20), תפקוד מנטלי מתחת לגיל 3 שנים, הגבלה ניכרת  בניידות, עצמאות ותקשורת. בתינוקות ובילדים שאינם משתפים כלל פעולה יש לעיתים קושי לקבוע דרגת פיגור.

הטיפול כולל הערכת צרכים עפ"י היכולות התפקודיות של הנבדק בחמישה תחומים - אינטלקטואלי, מיומניות יום-יומיות, כישורים חברתיים, בריאות ושילוב בקהילה בה האדם חי. תוכנית כוללנית רב-מקצועית נדרשת בכל אחד מתחומים לצורך גרייה, חינוך, שיקום למיצוי הפוטנציאל האישי תוך מתן תמיכה מירבית למשפחה. הטיפול התרופתי הוא לא ספציפי וניתן לתחלואה הנלווית  כגון אפילפסיה, הפרעות התנהגות והפרעות פסיכיאטריות.